הסכם ממון בין בני זוג

נישואין הם דבר נפלא. זוג אנשים בוחרים לקשור את גורלם יחד, לכל החיים, בעושר ובעוני ברגעי אושר וברגעים הקשים. עם זאת, חיי הנישואין מגלמים בתוכם קשיים רבים המוכרים לכל וכן סיכונים פיננסיים. במטרה להתמודד עם סיכונים אלו, נוצרו הסכמי הממון בין בני זוג.

הסכם ממון הוא מונח מעורפל עבור רבים מהזוגות המתחתנים, ומשכך הם מוותרים עליו מבלי לשקול אותו ברצינות. להלן נכיר את הסכמי הממון לעומק, נדע מהם והאם הם כדאיים וכן האם הם פוגעים ברומנטיקה בין בני הזוג, או שמא דווקא להיפך.

שיתוף נכסים בין בני זוג

כדי להבין את הסכמי הממון לאשורם, יש להכיר תחילה את הדין בנוגע לחלוקת נכסים בין בני זוג. החוק חל, על פניו, בכל רגע ורגע מחיי הנישואין, אך השפעתו הלכה למעשה ניכרת בעיקר ברגע הקשה של פירוק הנישואין. 

הדין עבר, עם השנים, שינויים משמעותיים. עד לשנות השבעים, שנים המאופיינות בחקיקה מאסיבית של חוקי יסוד בישראל, לא היה כל חוק שהסדיר את חלוקת הנכסים בין בני הזוג. באותם שנים, שלטה ביד רמה בכל הקשור לחלוקת נכסים חזקת השיתוף המפורסמת.

בשנת 1973 נחקק חוק יחסי ממון, המשנה במידת מה את המצב המשפטי ביחס לחזקת השיתוף. חוק יחסי ממון נועד להסדיר את שיתוף הנכסים במהלך הנישואין ואת חלוקתם במהלך פירוק הקשר הזוגי, אך ראשיתו דווקא בהצהרה אודות האפשרות לערוך הסכם ממון, והתנאים לשם הקניית תוקף להסכם הממון. 

גם לאחר חקיקת חוק יחסי ממון, נותר לחזקת השיתוף מעמד חשוב במשפט הישראלי. אשר על כן, נפתח את ההסבר בביאור חזקת השיתוף, נמשיך בהכרת חוק יחסי ממון ולאחר מכן נבין כיצד הסכם ממון נשזר במארג חוקי זה.

חזקת השיתוף

חזקת השיתוף קובעת שנכסים שנצברו במהלך שנות הנישואין שייכים לשני בני הזוג ולכן בזמן גירושין יחולקו ביניהם שווה בשווה. לא רק על נכסים שנצברו במהלך שנות הנישואין תחול חזקת השיתוף, אלא גן על נכסים שמי מבני הזוג הביא עימו מלפני הנישואין, אך נעשה בהם שיתוף ספציפי לאורך השנים.

כך, למשל, בהנחה שאחד מבני הזוג הביא עימו לנישואין דירה בה גרו בני הזוג לאורך השנים, יחול בדירה שיתוף ספציפי שיגרום גם לה להתחלק בזמן איזון משאבים בגירושין. דירת מגורים היא נכס שיהיה קשה מאוד להוכיח כי לא חל עליו שיתוף ספציפי. משכך, קבע בית המשפט כי דירת מגורים היא גולת הכותרת של חזקת השיתוף. להלן ניווכח כי הסכם ממון עשוי לשנות מצב זה.

מתי לא תחול חזקת השיתוף

חזקת השיתוף לא תחול על נכסים שלא עומדים בתנאים לתחולתה. שני התנאים הם קיום חיים משותפים תקינים במהלך הבעלות על הנכס ומאמץ משותף בתפקוד התא המשפחתי. כך, אם, למשל, נרכשה מכונית בזמן שבני הזוג חיו בנפרד, או לחלופין שאחד מבני הזוג עבד למען הפרנסה המשותפת בעוד שבת הזוג לא עשתה דבר למען המשפחה, לא בבית ולא בחוץ, ייתכן שהחזקה לא תחול. 

הוא הדין גם באשר לנכסים שנצברו לפני הנישואין, אך לא נעשה בהם כל שימוש משותף. נניח שבן הזוג רכש דירה לפני החתונה, אך הזוג לא השתמשו בה למגורים אלא להשקעה, שהגיע לחשבון נפרד השייך לו בלבד. במצב זה, ניתן יהיה לטעון שהנכס לא משותף ולכן לא יתחלק באיזון המשאבים.

לאור התנאים לאי תחולת החזקה, נוכל להבין כי רוב רובם של הנכסים כלול בחזקה ויתאזן באיזון המשאבים. נחזור לדירה בה דנו זה עתה – במידה והכסף לא נכנס לחשבון ייעודי אלא לחשבון המשותף ששני בני הזוג עושים בו שימוש, השיתוף יחול. שוב, גם במקרה זה, הסכם ממון עשוי לשלול את תחולת החזקה.

חוק יחסי ממון

בשנת 1973, המחוקק החליט להסדיר את נושא איזון המשאבים בחקיקה ונחקק בישראל חוק יחסי ממון. החוק נחקק על רקע אי וודאות רבה שיצרה חזקת השיתוף, והרצון ליצור וודאות משפטית גבוהה יותר. 

החוק מחולק לארבעה פרקים. הפרק הראשון דן בהסכם ממון בין בני זוג. ראשית, החוק מכיר בהסכם כזה ובתוקפו. לאחר מכן, החוק קובע את התנאים לכניסת ההסכם לתוקף, כאשר התנאי העיקרי שבהם הוא אישור בית משפט להסכם.

הפרק השני הוא לב ליבו של החוק. פרק זה דן במקרים בהם בני הזוג לא ערכו הסכם ממון ביניהם, וקובע מה ההסדר שיחול עליהם במצב זה. הפרק קובע שלוש קביעות עיקריות.

הקביעה הראשונה היא, כי אין בנישואין שלעצמם כדי ליצור שיתוף בין בני הזוג. משמעות הוראה זו היא, שנכסים אינם משותפים באופן אוטומטי לאחר הנישואין. 

הקביעה השנייה משלימה את זו הראשונה. לפיה, ברגע פקיעת הנישואין, בין אם בעקבות מות מי מבני הזוג ובין אם בעקבות גירושיהם, יאוזנו משאבי הזוג, דהיינו כל הנכסים יחולקו שווה בשווה בין בני הזוג.

הקביעה השלישית, המצויה בסעיפים 5(א)1 עד 5(א)3, מחריגה נכסים מסוימים מהאיזון הכולל. החוק מורה כי נכסים שהיו למי מבני הזוג לפני הנישואין, או לחלופין שהוא קיבל אותם בירושה או במתנה במהלך הנישואין, לא יתחלקו בין בני הזוג. בנוסף, גמלת ביטוח לאומי או פיצוי נזיקי עקב נזקי גוף לא מתאזן אף הוא. כמו כן, בני הזוג רשאים להסכים ביניהם, בכתב, על נכסים נוספים שלא יתאזנו.

חוק יחסי ממון אינו חל על כל הזוגות בישראל, אלא על אלו שנישאו כדת וכדין לאחר 1974 בלבד. משכך, זוגות שהתחתנו לפני תאריך זה או לחלופין זוגות החיים כידועים בציבור או לאחר נישואין אזרחיים בחו"ל עודם כפופים לחזקת השיתוף ולא לחוק יחסי ממון. מעבר לכך, בתי משפט ממשיכים להיעזר בחזקת השיתוף גם עבור אזרחים שהחוק כן חל עליהם. כתוצאה מכך, החוק לא מקנה וודאות משפטית מלאה כפי שרצו, אלא במצבים מסוימים אף יוצר יותר בלבול מזה ששרר לפני החקיקה.

אחד המצבים בהם חזקת השיתוף ממשיכה לתת את הטון אף לאחר החוק, הוא שיתוף דירת מגורים. לפי החוק, אם בן זוג הביא דירה לפני הנישואין והזוג גר בה במהלך השנים, הדירה לא תתחלק באיזון המשאבים. עם זאת, בית המשפט קבע כי על דירה מעין זו יחול שיתוף ספציפי מהדין הכללי, שיגרום לחלוקה גם שלה.

הסכם ממון

כאמור, הפרק הראשון לחוק מכיר ביכולתם של בני זוג לעצב את יחסי הממון ביניהם בעצמם. החוק דורש מהצדדים להעלות את הסכם הממון על הכתב, דרישה המעידה על המשקל המשמעותי של ההסכם, וכן קובע כי על הצדדים לקבל את אישור בית המשפט להסכם הממון.

לפני אישור הסכם הממון, בית המשפט יוודא עם הצדדים שהם מבינים את השלכותיו וחתמו על ההסכם מרצון חופשי ולא מכפייה. לאחר מתן האישור, הסכם הממון ייכנס לתוקף ואיזון משאבים ייעשה על פיו. כך, הצדדים יכולים לעצב כרצונם את הטיב הכלכלי של מערכת היחסים שלהם, כראות עיניהם וכפי שטוב להם.

מתי ההסכם נחוץ

הסכם ממון נחוץ, בעיקר כאשר יש פערים משמעותיים בין ההון הראשוני שכל אחד מבני הזוג מביא עימו. נחזור למצבים הקודמים, בהם אחד מבני הזוג הביא עימו דירה בה התגוררו הזוג. נניח כי מדובר בדירה ממוצעת בישראל, בעלות של 1.8 מיליון שקלים. כאמור, גם לאחר החוק הדירה תתחלק באיזון המשאבים, ויצא שמי שהביא את הדירה יפסיד כמעט מיליון שקלים!

זוג שירצה להימנע ממצב כזה יערוך הסכם ממון לפני הנישואין, וימנע משיתוף הדירה. הוא הדין גם באשר לזוגות עם פערים כלכליים גדולים, שלא מעוניינים לחלק את כלל נכסיהם, כולל אלו שהביאו מלפני הנישואין, שווה בשווה.

רק התחתנו, כבר גירושין?

זוגות רבים נמנעים מלערוך הסכם ממון, מחשש שהוא יפגע להם ברומנטיקה. החשש מובן – עוד מלפני הנישואין, הזוגות מחשבים את הקץ ומסדירים עניינים כלכליים במקרה שיתגרשו. 

חשוב לדעת, שפעמים רבות לא רק שההסכם לא פוגע ברומנטיקה אלא רק מסייע לה. במציאות הישראלית, בה כשליש מהזוגות המתחתנים מתגרשים בסופו של דבר, נושא הגירושין חייב לעלות בין הצדדים. התעלמות ממנה, הרי היא כטמינת הראש בחול. דווקא דיבור פתוח על הדברים והגעה להסכמים כלכליים, עשויים למנוע ריבים נוראיים בהמשך ועוגמת נפש רבה. כאשר הזוג גלוי לב ושם הכל על השולחן, הקשר מתחזק ומתהדק ולא להיפך.

לסיכום

הסכם ממון נועד להסדיר את היחסים שבין בני זוג. ההסכם קובע חלוקה ייחודית בין בני הזוג, כראות עיניהם, ולא לפי חזקת השיתוף או חוק יחסי ממון. ההסכם מומלץ במיוחד לזוגות המביאים עמם נכסים או הון משמעותי מלפני הנישואין.

כדי שהסכם הממון שלכם יהיה מקצועי, יסודי וייצור וודאות משפטית, רצוי לערוך אותו עם עורך דין. ללא הסתייעות בעורך דין, ההסכם יהיה רעוע ועלול ליצור יותר בעיות מפתרונות. בהצלחה!